כשהגוף שלנו עובר חוויה בעוצמה גבוהה של מצוקה, יש לכך ביטויים ומשמעויות בגוף שנשארים ומופיעים באופנים שאנחנו לפעמים יודעות לקשר, ולפעמים בכלל לא. אדוות הטראומה יכולות להתבטא בכאב חוזר, במתח בחזה או דפיקות לב, חריקת שיניים וכל ביטוי אחר של מתח במערכת העצבים, אי יציבות במערכת העיקול, קשיי נשימה, קושי להירדם או שינה לא איכותית ושלל תסמינים נוספים.

טיפול במגע ובשיאצו בפרט נוגע באזורים העשויים להיות קפואים או תקועים ומסייע להם להתחיל לנוע בכיוון ובעצמה הנכונים, ובכך מזכיר לגוף את יכולתו לייצר ריפוי לעצמו. מגע אוהב ובטוח יכול להזכיר לגוף ולנקודות בו שחוו את עוצמת הטראומה שבמסגרת מרחב בטוח הוא יכול להירגע ולאפשר לעצמו מנוחה והרפייה עמוקים.

הטיפול יעשה מתוך דיאלוג ובדיקה משותפת של מה מתאים לך, באיזה קצב ובאיזה אופן. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה >

חוויה טראומטית מתאפיינת, במרבית המקרים, בחוסר בחירה ולעיתים אף חוסר שליטה. על כן בבסיס תהליך הריפוי ננסה לייצר את ההיפך. במהלך הטיפול נשלב שיחה ובדיקה מתמדת של המפגש עם הגוף והמגע בו. נחקור ביחד מה משרת אותו ומה ממש לא נעים, במה תרצי לגעת ומה עוד לא נכון כרגע. השיחה בינינו היא לא המטרה, אבל היא כלי שישמש אותנו להבין טוב יותר אותך ואת החיבור בין החוויה הפיזית לתהליך הרגשי שהיא מייצרת. המילים שירתו אותי בתחילת דרכי המקצועית כעובדת סוציאלית, כשעוד ניסיתי להבין מי אני, מה ששוב מחבר לנקודה הבאה ⁠>

מסורת היוגה אמנם מלמדת אותנו להיפרד מרעיונות של ״אני״, ״עצמי״ ו״שלי״, אולם בעולם בו אנו חיות כיום, ניתוק ומרחק מתפיסת העצמי או לחילופין החיים בזהות מאוד מוגדרת עשויים, לעיתים, ליצור תחושת מרחק ובדידות. 

בתחילת דרכי עוד חיפשתי את הזהות המקצועית שלי בעזרתה אוכל לעבוד עם אנשים, אך הדרך שלנו לריפוי אחרים מתחילה קודם כל בעצמנו - התיידדות עם כלל החלקים שבנו. ישנה משמעות מרפאת עמוקה במפגש עם עצמנו דרך האחר, הדומה לי, הקהילה שלי. 

המפגש הטיפולי יכול לתמוך תהליכי גיבוש זהות מינית ומגדרית. לחיבור ולשיחה שלנו עם הגוף ישנה השפעה מכרעת בתוך תהליכים אלה. תהליכים מאששי מגדר, על ביטוייהם הרפואיים והחברתיים, יכולים לקבל ביטוי, קרקע וחיזוק בעזרת המפגש הטיפולי, במגע או בתנועה. 

במהלך עבודתי בשנים האחרונות ישנן שתי שאלות מהותיות שמעסיקות אותי מאוד - מה מיטיב באמת, ומה קורה ביום שאחרי הטיפול?

מתוך חקירה עצמית, תרגול ולימוד, אני מבינה שמפגש פסיבי, המאפשר הרפיה והתמסרות, הוא חלק משמעותי במסע הריפוי אך חלקי. אנו יודעים כי את המבנה הפנימי, הן זה הרגשי והן הפיזי, אנו יכולות לעצב באופן משמעותי ביותר מתוך פעולה, בחירה ותנועה. המרחב של היוגה מאפשר בדיוק את זה - בחירה בפיתוח מודעות, זיהוי התהליכים ההכרתיים שלנו, זיהוי האופן בו מתעצבות המצוקות והמכאובים שלנו. וכן ברמה הפיזית - שיפור היציבה, חיזוק תחושת המסוגלות, חיזוק מערכת היחסים שלנו עם הגוף ותחושת השליטה והבעלות עליו.

מסורת היוגה משתלבת בקליניקה בשני אופנים - האחד, האפשרות לבנות יחד, כחלק מהמפגש הטיפולי, מערך תנועות ותרגילים היכולים לסייע בתהליך הריפוי. והשני, מפגש אחד על אחד שכולו על טהרת היוגה - תרגול משותף הבנוי על הצרכים הספציפיים שלך.

​